<h1>האגודה — קידושין</h1>
<h2>דף יג:</h2>
[קידושין י"ד ע"ב] הואיל וקניינו של כותי בכסף. פירש בקונטרס דכותי אינו קונה במשיכה כישראל ואין נראה לרבינו תם שיהא סתמא דתלמודא דלא כרבי יוחנן דאמרינן בפרק (בתרא) [ב'] דבכורות [י"ג ע"ב] מיד עמיתך בכסף הא לכותי במשיכה. וקיימא לן כוותיה לגבי דריש לקיש, ומפרש רבינו תם דהכי קאמר הואיל וכל קניינו בעבד עברי בכסף.
<h2>דף לז:</h2>
[קידושין כ"א ע"ב] אין עבד עברי כהן נרצע.
<h2>דף מו.</h2>
[קידושין כ"ט ע"א] לפדותו מניין דאיהי לא מפקדה דכתיב [במדבר י"ח] תפדה. כל שמצווה לפדות עצמו מצוה לפדות אחרים ואיהי מנלן דאינה נפדה דכתיב תיפדה כל שאחרים מצווין לפדותו מצוה לפדות את עצמו וכל שאין אחרים מצווין לפדותו אינו מצווה לפדות עצמו, וכתיב [שמות י"ג] כל בכור אדם בבניך תפדה, בניך ולא בבנותיך. פירש ר"י (בפרק) יש בכור [מ"ו ע"א] תנן נתגיירה מעוברת בנה בכור לכהן וההוא אין אחרים מצווין לפדותו. ועוד אמר התם דכוהנת נתעברה מכותי חייב הבן ה' סלעי' וכן כהן שמת והניח בן חלל ומת האב בתוך שלשים יום אמרינן התם [מ"ז ע"ב] דחייב הבן לפדות את עצמו לפי שלא זכה אב בפדיון והנהו דפליגי עלה משום טעמא אחרינא. ופירש ר"י דכל הני לא דמו לאשה שאין אחרים מצווין לפדותה בשום מקום.
<h2>דף מט.</h2>
[קידושין נ"ט ע"א] האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה תוך שלשים יום מקודשת לשני. לא בא אחר וקדשה רב ושמואל דאמרי תרוייהו מקודשת, ואף על פי שנתעכל המעות אף על גב דלא אמר מעכשיו. ובפרק האשה [כתובות פ"ב ע"א] דאמר משוך פרה זו ותקנה לאחר שלשים יום קנה והתם בעי מעכשיו. התם בקניין משיכה דלאחר שלשים יום אין בו ממש והכא בקניין כסף עיין פרק האשה שנפלו לה נכסים [שם] וביבמות פרק האשה רבה [צ"ג ע"א]. מעשה שהשכירה אשה בית מראובן לדור בו מפסח שנה והוא הכניסה מיד לאחר פורים ולא בתורת חזקה והוא חזר בו קודם הפסח ופסקו דיכול לחזור בו כדאמרינן פרק האשה שנפלו [שם] האומר לחבירו משוך פרה זו ולא תקנה לך אלא לאחר שלשים יום לא קנה היכא דלא אמר מעכשיו.
<h2>דף נא:</h2>
[קידושין ו' ע"ב] והילכתא בכולהו קני לבד מאשה לפי שאין אשה נקנית בחליפין. משמע דמתנה על מנת להחזיר בנו פדוי עיין פרק יש בכור [נ"א ע"ב] דאסור לעשות כן דנראה ככהן המסייע בבית הגרנות. פר"י נראה דלאו חליפין נינהו אלא נראה כחליפין לפי שדרך העולם להחזיר הסודר.
<h2>דף נד.</h2>
[קידושין ל"ט ע"א] לוקין על הכלאים דבר תורה בהרכבת האילן. והא דתנן הכלאים מדברי סופרים היינו בכלאי הכרם בלא הרכבה. והא דכתיב [ויקרא י"ט] שדך למעוטי זרעים שבחוצה לארץ. רב נחמן ורב ענן אזלי באורח' חזיוהו לההוא גברא דהוה זרע חטין ושעורים אמר ליה ליתי מר ונישמתיה אמר לא חווריתו. תו חזיוהו ההוא גברא דזרע ביני גפני אמר ליה תא ונישמתיה אמר ליה לא חווריתו קיימא לן כרבי (אושעיא) [יאשיה] דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. כתב רא"ם דכי בעי רבי יאשיה תלתא היינו לחייב הזורע מלקות אבל הכרם והמלאה נאסר בשני מינים דתניא [ב"ב ב' ע"א] מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור. אבל התוספות כתבו דכל הני סתמי דלא כרבי יאשיה ופסקו הלכה למעשה דאינו צריך ליזהר בחוצה לארץ בכלאי זרעים ולא מכלאי הכרם (אבל אם) [אלא מ]חטה ושעורה וחרצן במפלת יד (ובחרסת) [והרכבת] האילן. רב יוסף מערב ביזרני וזרעו, כלאי הכרם דבארץ אסורין בהנא', בחוצה לארץ גזרו בה רבנן, כלאי זרעים דבארץ לא אסיר בהנאה בחוצה לארץ לא גזרו ביה רבנן. פסק רב אלפס דין כלאים בחוצה לארץ נחלק לשלשה פנים כלאי הכרם אסורין מדברי סופרים כלאי בהמה והרכבת האילן אסורין מדאורייתא וכלאי זרעים מותר לכתחילה.
